החלטה בתיק ת"ט 46590-01-12

התובעת אוחזת ב-2 המחאות שנמשכו מחשבונה של הנתבעת והוגשו על ידה לביצוע.

הנתבעת הגישה, באיחור, התנגדות לביצוע ההמחאות, טענה כי האיחור נובע מהעדר קשר עם עורכת הדין שהעמידה לטיפול בעניין.

לגוף העניין טענה, כי פנקס ההמחאות שלה אבד ולפיכך ביטלה מספר שיקים, לרבות השיקים נשוא התביעה.

יוער, כי עד כה נשמעו בקשותיה של הנתבעת לעיכוב וביטול הליכים. חלק מהן נעתרו על תנאי שתפקיד כספים בקופת ביהמ"ש. כתוצאה מכך, מופקדים בקופת ביהמ"ש 10,000 ש"ח, כאשר סכום התביעה (קרן) 9,050 ש"ח.

בדיון מיום 26.12.2012, לא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות.

ב"כ התובעת ויתרה על החקירה הנגדית של הנתבעת לעניין הארכת המועד, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הכלל הוא כי התנגדות לביצוע שטר יש להגיש בתוך 20 יום מיום קבלת האזהרה. הכלל נקבע בחוק ההוצאה לפועל, וחלים עליו דיני הארכת מועד מיוחדים.

אין חולק שהנתבעת הגישה את התנגדותה באיחור בן 10 ימים ויותר.

התצהיר הנלווה לבקשה להארכת המועד אינו חתום על ידה.

התצהיר לאקוני, חסר פרטים ביחס לזהות ב"כ הנתבעת וביחס לקשיים שעלו ביצירת קשר ביניהן. מנגד, הנתבעת לא פירטה מדוע לא בדקה בעצמה אם ההתנגדות הוגשה ומדוע לא פעלה להגשתה בזמן, כשנוכחה לדעת שאבד הקשר עם פרקליטתה.

זאת ועוד, עיון בנספחי ההתנגדות לגופה, מעלה תמיהות ביחס לטענת הגניבה והזיוף, כאשר מחד - הנתבעת מפרטת פרטי חמישה שיקים שביטלה בעקבות האובדן, לכאורה, ומאידך - מצרפת רשימת המחאות מבוטלות, 12 במספר.

כמו כן, התלונה במשטרה הוגשה כ-4 חודשים לאחר מתן ההוראה לבנק לבטל את השיקים.

הגם שזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד ולאורה נבחנות הזכויות הדיוניות של הצדדים, אינני סבורה כי במקרה דנא יש ליישם את כללי היסוד הנ"ל, בניגוד לתקנות, ובניגוד להלכה הפסוקה, שלפיה יש להציג טעם מיוחד, לאיחור בביצוע פעולה שהמועד לביצועה קבוע בדין.

כפי שפירטתי לעיל, תצהירה של הנתבעת חסר במובנים רבים.

אף אם אתעלם מכל הפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בו (העדר חתימה, העדר פירוט), אינני רואה את הטעם שהוזכר בו, כמצדיק את האיחור.

כל אדם זכאי להסתייע בשירות משפטי מקצועי, אולם אין הדבר פוטר אותו באופן אישי מאחריותו לביצוע סדרי הדין, אחרת יהפכו אלה פלסתר.

היה על הנתבעת ליטול אחריות, ומרגע שהתברר כי הקשר עם עורכת הדין נמוג, היה עליה לפעול בעצמה להגשת ההתנגדות במועד. מעבר לכך, לא ברור מתי שכרה את שירותי באת כוחה, באופן יחסי למועד קבלת האזהרה.

נסיבות העניין מצטרפות לשיקולים אותם שוקל ביהמ"ש בבואו לבחון שאלה של הארכת מועד.

שקלתי אף אותן. אין מדובר בסכומים ניכרים. הגם שנטען לזיוף, אין הראיות שהוצגו עם ההתנגדות תומכות באופן ברור ומובהק בגרסתה של הנתבעת. ההיפך הוא הנכון. הצרופות מעלות תמיהות ביחס לעצם גרסתה. לכן, ספק אם הייתה מתקבלת ההתנגדות, אף אם הייתה מוגשת במועד.